השנה כפי שאתם יודעים נסעתי לקדם אירוויזיון האלבני שהתקיים השנה בטיראנה במרכז הקונגרסים בין התאריכים 17-29/12/25. אלבניה היא אחת המדינות הראשונות שבוחרת את שירה לתחרות האירוויזיון. כמו כן זו המדינה היחידה המשלבת עדיין את התזמורת בנגינת שירי המתחרים. אודה ומתוודה זה לא היה פשוט להשיג הכרטיסים לא באמצעות משרד הכרטיסים שקיבל את הזיכיון למכירת הכרטיסים או בכל צורה אחרת. לבסוף בעזרת אוהד אירוויזיון  אלבני (בהזדמנות זו הרינו להודות לארגון החובבים הישראל של אוהדי האירוויזיון OGAE שקישר בינינו)   שפשוט אמר לי עזוב את אתר הכרטיסים שלא עובד כלל אלא פשוט ללכת לקופה נמצאת מאחורי מרכז הקונגרסים ולקנות הכרטיסים. חשבתי לתומי שאוכל לקנות הכרטיסים במכה אחת אבל לא כך היה  הדבר. הפסטיבל כלל 4 לילות . שני הלילות הראשונים היה חצי הגמר הראשון וחצי הגמר השני . הלילה השלישי היה ליל הנוסטלגיה והלילה האחרון הגמר עצמו. כדי שאוכל לקנות הכרטיסים באולם  טסתי לטיראנה לשבוע. בחברת אלעל לאחר שחברת ישראייר ביטלה את הטיסה שלה בשבוע שבו חל חג החנוכה. זה היה אותו שבוע בו התקיים הפסטיבל.  באם חשבתם שאוכל לקנות את הכרטיסים ביום אחד טעיתם. הגעתי לטיראנה ביום ראשון בלילה וביום השני מכרו כרטיסים רק לחצי הגמר הראשון והשני ביום השלישי מכרו כרטיסים לליל הנוסטלגיה בלבד ורק ביום רביעי היום הראשון בו התקיים  הפסטיבל מכרו הכרטיסים לגמר. בל נדבר שבשני חצאי הגמר מכרו מקום שלא היה קיים אבל מנהל האירוע אמר שתשבו איפה שאתם אמורים לשבת ובמקרה שיהיה בעיה שיפנו אליו. איך אומרים עברנו את המשוכה הזאת בשלום.

עוד בהיותי בארץ נחשפתי למחקר העוסק בקשר בין השירים הפופלרים לפולטיקה באלבניה. הספר נכתב על ידי Nicholas Tochka ושם הספר Audible States - Socialist Politics and Popular Music In Albania בספר הוא בוחן את השפעת המשטר בבחירת השירים לפסטיבל. חומת ברלין נפלה ב-1989 והשיר הראשון שהיה בפסטיבל לאחר מכן נתן את האות לשינוי.